יום שבת, 28 בנובמבר 2020
איך להגביר תחושת שובע מהירה - קובי עזרא
איך להגביר תחושת שובע מהירה - קובי עזרא. להיות שבעים או פחות רעבים גם במהלך הדיאטה לחיטוב הגוף וירידה במשקל. מה רצוי לאכול? מה לא לאכול? והכי חשוב איך ומתי?...
בחברה של ימינו, חטיפים תורמים קרוב לשליש מצריכת האנרגיה היומית, כאשר חטיפים רבים מורכבים ממזונות צפופים באנרגיה וחסרי תזונה.
הבחירות הנערכות בנוגע לנשנושים מושפעות ממגוון גורמים ברמה האישית, החברתית והסביבתית. נורמות חברתיות, למשל, המדגישות אכילה בריאה עשויות להגדיל את צריכת החטיפים העשירים בחומרים מזינים.
בנוסף, שובע ותחושת המלאות הנמשכת לאחר האכילה, מהווה גורם חשוב בדיכוי צריכת יתר, העלולה להוביל לעודף משקל והשמנה.
לפיכך, לאכילת חטיפים בין הארוחות יש פוטנציאל לקדם שובע ולדכא צריכת יתר בארוחה שלאחר מכן.
מחקרים רבים בחנו את הקשר בין אוכל חטיפים לשובע. מחקרים אלה הגיעו למסקנה שמזונות מלאים עתירי חלבון, סיבים ודגנים מלאים (למשל, אגוזים, יוגורט, שזיפים מיובשים ופופקורן) משפרים את השובע כאשר הם נצרכים כחטיפים.
מזונות אחרים המעובדים כדי לכלול חלבון, סיבים או פחמימות מורכבות עשויים גם להקל על השובע כאשר הם נצרכים כחטיפים.
עם זאת, מחקרים שבדקו את ההשפעות של מזון חטיפים על השמנת יתר לא תמיד הביאו לשובע ולאיכות התזונה וגודל המנות של החטיפים הנצרכים.
לפיכך, הראיות הנוגעות להשפעות של מזון חטיפים על השמנת יתר היו מעורבות, כאשר מספר מחקרים התערבותיים ותצפיתיים לא מצאו קשר בין מזונות חטיפים לבין מצב משקל מוגבר.
למרות שמחקרים פרוספקטיביים נוספים מתחייבים לקבוע באופן סופי את ההשפעות של מזונות חטיפים על הסיכון להשמנה, צריכת חטיפים בריאים עשויה להשפיע על שובע ומקדמת שליטה בתיאבון, מה שעלול להפחית את ההשמנה.
#fitness #dieting #diets #קוביעזרא #דיאטה #בריאות #kobiezra #תזונה #nutrition #health #healthyeating #diet #healthy #weightloss
יום שלישי, 24 בנובמבר 2020
לחם הבדלים בסוגי הלחמים השונים, קובי עזרא
שלום כאן קובי עזרא מומחה לרפואה נטורופטית, היום אספר לכם על הלחם לסוגיו, והאם הוא בריא או לא? האם ישנם הבדלים בסוגי הלחם השונים? ואם כן איזה לחם הכי בריא? כמובן שאדבר על הלחמים השכיחים יותר, כמו: לחם חיטה, שיפון, וכוסמין.
הבדל בין לחם לבן לחם מלא? לחם מקמח מלא עדיף על לחם לבן, היות והוא עשיר ברכיבים תזונתיים, כמו: ויטמינים, מינרלים וסיבים תזונתיים.
לחם לבן הוא לחם העשוי מקמח לבן (רק העמילן, ללא הנבט והקליפה) כלומר שהוא דל מאוד, ויטמינים ומינרלים, בסיבים תזונתיים לכן הוא בעל אינדקס גליקמי גבוה, וכך גם תחושת שובע וערנות אחרי האוכל מתפוגגים בצורה מהירה יותר, בהשוואה ללחמים המלאים.
ההבדל בין לחם שחור ללבן?
צבעו של הלחם או הלחמנייה לא תמיד מעיד על תכולת חיטה מלאה. במוסף אציין כי ישנם יצרנים המשתמשים בקמח לבן ומוסיפים לו צבע כהה באמצעות קרמל או מולסה ויוצרים רושם מוטעה כאילו הלחם הוא מלא ועשיר בסיבים ויטמינים ומינרלים.
קמח מחיטה מלאה עשיר במינרלים, כמו: מנגן ומגנזיום, ויטמינים מקבוצה B, בסיבים תזונתיים ובליגננים.
קמח שיפון מלא הוא דגן, עשיר במינרלים כמו: מגנזיום, מנגן וברזל. בנוסף מכיל ליגננים, שעוזרים לשמירת לחץ דם תקין ועל רמה אידאלית של כולסטרול בדם.
השיפון מכיל סיבים תזונתיים בכמות גדולה יותר מאשר בקמח חיטה מלא. לכן לחם שיפון בעל אינדקס גליקמי נמוך. כלומר שלאחר שאנו אוכלים אותו רמת הסוכר בדם עולה בצורה מתונה יותר, לכן הוא יותר מומלץ לסוכרתיים.
השיפון עשיר בחומצת האמינו טריפטופאן שהופכת במוח שלנו לנוירוטרנסמיטור סרוטונין, שחיוני לשיפור מצב הרוח, לתחושת רגיעה ושובע - לשמנים שבינינו. עשיר יותר המחיטה בויטמין E ו-K, באשלגן ואבץ.
השיפון מכיל גם בטא גלוקן שהוא סיב תזונתי חשוב המסיס במים, אך דברתי עליו בהקשרים הבריאותיים של שיבולת שועל...
השיפון מכיל ריכוז גבוה יותר של עמילן עמיד כלומר שפחמימה מורכבת זאת בדומה לסיבים התזונתיים אינה מתפרקת בצורה מלאה בגופנו ולכן תורמים פחות קלוריות. כמו גם חיונית לבריאות תקינה של האקולוגית החיידקים במעיים.
וחשוב לציין שאחוז הגלוטן בקמח שיפון נמוך ומכיל כ-8% חלבון/גלוטן בלבד, כאשר קמחי חיטה וכוסמין מכילים באזור ה-10 עד 15%.
וטיפ חשוב אני ממליץ לחלק ממטופלי לקרר ללילה את הלחם ואז חממו אותו שוב, התהליך מגביר את רמת העמילן העמיד.
קמח כוסמין מלא הוא למעשה זן של חיטה, המכיל אבץ, ברזל, מגנזיום וזרחן מקמח החיטה אך 40% פחות חומצה פיטית כלומר שניצול המינרלים גבוה יותר.
מכיל הרכב שונה של תת יחידות החלבון שמהן מורכב הגלוטן, לכן יש הממליצים לנסות לסובלים מרגישות לגלוטן שאינה צליאק, כמו: ממחלות מעיים דלקתיות ותסמונת המעי רגיז/רגיש. כמובן שאסור לחולי צליאק.
כוסמין מכיל מוקופוליסכרידים, שהם פחמימה בעלת תכונות אנטי-דלקתיות.
לחם קל? הוא לחם שמכיל לפחות שליש פחות מהקלוריות שיש בלחם רגיל. לחם קל יש מלא או לבן ומסוגים שונים מחיטה, משיפון, מכוסמין וכו'.
לחם מחמצת (שאור) השימוש במחמצת משפר את זמינות המינרלים שמצויים בלחם ובעיקר אבץ, ברזל ומגנזיום, כמו גם מגביר את הפעילות של נוגדי החמצון ומקל על עיכול הלחם במערכת העיכול.
אציין כי ישנן תיאוריות על חסרונות הגלוטן (חלבון שמצוי בדגנים), שהוא תורם להתפתחות מחלות נוירודגנרטיביות, אלרגיות ועוד...
לסיבים התזונתיים שמצויים ברוב המזונות המלאים ישנה חשיבות רבה לבריאותנו, ובתזונה למניעת מחלות ובראשם סרטן המעי הגס השכיח בארצנו.
הסיבים מסייעים לפעילות מעיים תקינה, הם משפרים את פריסטלטיקת (ניע) המעיים, כך מונעים עצירות ו/או שלשולים,
הסיבים תורמים לתחושת שובע מהירה יותר ולאורך זמן ארוך יותר, הם חיוניים לוויסות הסוכר בדם, היות והם ממתנים את ספיגת הסוכר למחזור הדם ובכך מעכבים את הפרשת ההורמון אינסולין.
כמו גם הסיבים מסייעים בסילוק רעלים מגופנו לרבות, כולסטרול וטריגליצרידים, לכן הם נקראים גם "המנקים של המעיים".
לקטינים מצויים בדגנים לסוגיהם ובמיוחד דגנים מלאים. קטינים רבים הם: פרו דלקתיים, ועשויים לפגום במערכת החיסון והעצבים, ולתאים בכלל. כמו גם הם עשויים לפגום בספיגת רכיבי תזונה חשובים.
ככל שהלחם אוורירי ורך יותר הוא מכיל פחות סיבים תזונתיים, לכן אם ללחם תווית ניתן להרגיש את משקלו וקושיו, וכך לדעת כמה הוא מעורב עם קמחים אחרים שמורידים את אחוז הסיבים ושאר הרכיבים הבריאים.
לחם לבן הוא לחם העשוי מקמח לבן (רק העמילן, ללא הנבט והקליפה) כלומר שהוא דל מאוד, ויטמינים ומינרלים, בסיבים תזונתיים לכן הוא בעל אינדקס גליקמי גבוה, וכך גם תחושת שובע וערנות אחרי האוכל מתפוגגים בצורה מהירה יותר, בהשוואה ללחמים המלאים.
ההבדל בין לחם שחור ללבן?
צבעו של הלחם או הלחמנייה לא תמיד מעיד על תכולת חיטה מלאה. במוסף אציין כי ישנם יצרנים המשתמשים בקמח לבן ומוסיפים לו צבע כהה באמצעות קרמל או מולסה ויוצרים רושם מוטעה כאילו הלחם הוא מלא ועשיר בסיבים ויטמינים ומינרלים.
קמח מחיטה מלאה עשיר במינרלים, כמו: מנגן ומגנזיום, ויטמינים מקבוצה B, בסיבים תזונתיים ובליגננים.
קמח שיפון מלא הוא דגן, עשיר במינרלים כמו: מגנזיום, מנגן וברזל. בנוסף מכיל ליגננים, שעוזרים לשמירת לחץ דם תקין ועל רמה אידאלית של כולסטרול בדם.
השיפון מכיל סיבים תזונתיים בכמות גדולה יותר מאשר בקמח חיטה מלא. לכן לחם שיפון בעל אינדקס גליקמי נמוך. כלומר שלאחר שאנו אוכלים אותו רמת הסוכר בדם עולה בצורה מתונה יותר, לכן הוא יותר מומלץ לסוכרתיים.
השיפון עשיר בחומצת האמינו טריפטופאן שהופכת במוח שלנו לנוירוטרנסמיטור סרוטונין, שחיוני לשיפור מצב הרוח, לתחושת רגיעה ושובע - לשמנים שבינינו. עשיר יותר המחיטה בויטמין E ו-K, באשלגן ואבץ.
השיפון מכיל גם בטא גלוקן שהוא סיב תזונתי חשוב המסיס במים, אך דברתי עליו בהקשרים הבריאותיים של שיבולת שועל...
השיפון מכיל ריכוז גבוה יותר של עמילן עמיד כלומר שפחמימה מורכבת זאת בדומה לסיבים התזונתיים אינה מתפרקת בצורה מלאה בגופנו ולכן תורמים פחות קלוריות. כמו גם חיונית לבריאות תקינה של האקולוגית החיידקים במעיים.
וחשוב לציין שאחוז הגלוטן בקמח שיפון נמוך ומכיל כ-8% חלבון/גלוטן בלבד, כאשר קמחי חיטה וכוסמין מכילים באזור ה-10 עד 15%.
וטיפ חשוב אני ממליץ לחלק ממטופלי לקרר ללילה את הלחם ואז חממו אותו שוב, התהליך מגביר את רמת העמילן העמיד.
קמח כוסמין מלא הוא למעשה זן של חיטה, המכיל אבץ, ברזל, מגנזיום וזרחן מקמח החיטה אך 40% פחות חומצה פיטית כלומר שניצול המינרלים גבוה יותר.
מכיל הרכב שונה של תת יחידות החלבון שמהן מורכב הגלוטן, לכן יש הממליצים לנסות לסובלים מרגישות לגלוטן שאינה צליאק, כמו: ממחלות מעיים דלקתיות ותסמונת המעי רגיז/רגיש. כמובן שאסור לחולי צליאק.
כוסמין מכיל מוקופוליסכרידים, שהם פחמימה בעלת תכונות אנטי-דלקתיות.
לחם קל? הוא לחם שמכיל לפחות שליש פחות מהקלוריות שיש בלחם רגיל. לחם קל יש מלא או לבן ומסוגים שונים מחיטה, משיפון, מכוסמין וכו'.
לחם מחמצת (שאור) השימוש במחמצת משפר את זמינות המינרלים שמצויים בלחם ובעיקר אבץ, ברזל ומגנזיום, כמו גם מגביר את הפעילות של נוגדי החמצון ומקל על עיכול הלחם במערכת העיכול.
אציין כי ישנן תיאוריות על חסרונות הגלוטן (חלבון שמצוי בדגנים), שהוא תורם להתפתחות מחלות נוירודגנרטיביות, אלרגיות ועוד...
לסיבים התזונתיים שמצויים ברוב המזונות המלאים ישנה חשיבות רבה לבריאותנו, ובתזונה למניעת מחלות ובראשם סרטן המעי הגס השכיח בארצנו.
הסיבים מסייעים לפעילות מעיים תקינה, הם משפרים את פריסטלטיקת (ניע) המעיים, כך מונעים עצירות ו/או שלשולים,
הסיבים תורמים לתחושת שובע מהירה יותר ולאורך זמן ארוך יותר, הם חיוניים לוויסות הסוכר בדם, היות והם ממתנים את ספיגת הסוכר למחזור הדם ובכך מעכבים את הפרשת ההורמון אינסולין.
כמו גם הסיבים מסייעים בסילוק רעלים מגופנו לרבות, כולסטרול וטריגליצרידים, לכן הם נקראים גם "המנקים של המעיים".
לקטינים מצויים בדגנים לסוגיהם ובמיוחד דגנים מלאים. קטינים רבים הם: פרו דלקתיים, ועשויים לפגום במערכת החיסון והעצבים, ולתאים בכלל. כמו גם הם עשויים לפגום בספיגת רכיבי תזונה חשובים.
ככל שהלחם אוורירי ורך יותר הוא מכיל פחות סיבים תזונתיים, לכן אם ללחם תווית ניתן להרגיש את משקלו וקושיו, וכך לדעת כמה הוא מעורב עם קמחים אחרים שמורידים את אחוז הסיבים ושאר הרכיבים הבריאים.
אם יש לכם שאלות, אז בשמחה אתם מוזמנים לשאול אותי כאן בתגובות למטה, ובשמחה אשיב לכם.
יום ראשון, 22 בנובמבר 2020
מגנזיום לדיאטת הרזיה - קובי עזרא
האם המינרל מגנזיום עשוי לסייע לדיאטת הרזיה? קובי עזרא.
שלום כאן קובי עזרא מומחה לרפואה נטורופטית, היום אספר לכם האם המינרל מגנזיום יכול לעזור לכם בדיאטת הרזיה ולרדת במשקל הגוף בצורה מהירה ויעילה יותר?
המינרל מגנזיום חשוב לגופנו על מנת לתפקד באופן אופטימלי. המגנזיום עוזר לייצר אנרגיה, מסייע בבניית שיניים ועצמות, לווסת את רמת הסוכר בדם ולגרום לתגובות כימיות רבות בגוף.
מגנזיום מסייע לדחפים עצביים, להרפיית השרירים וקצב לב תקין עקב תפקידו בהובלת סידן ואשלגן. כך שהלב, השרירים והכליות שלנו זקוקים למגנזיום כדי לעבוד בצורה תקינה.
מגנזיום וירידה במשקל?
אז אתם בטח שואלים איך זה קשור לירידה במשקל? מספר מחקרים מצביעים על כך שהמגנזיום עשוי להועיל לאנשים שצריכים לרדת במשקל.אך אין זה אומר שצריכתו כתוסף יגרם לכם לרדת במשקל באופן מידי.
אז נשאלת השאלה, האם מגנזיום עוזר לירידה במשקל? מגנזיום עשוי להועיל לוויסות רמות האינסולין והסוכר בדם בקרב אנשים הסובלים מעודף משקל ומהשמנת יתר.
מחקר שנערך בשנת 2013 מצא שנטילת כמויות גבוהות יותר של מגנזיום עוזרת לשלוט טוב יותר ברמות האינסולין והגלוקוז בדם. המחקר הראה גם שמגנזיום עוזר לצמצם אגירת נוזלים.
אך נטילת מגנזיום לבדה לא הוכחה כיעילה לירידה במשקל. במקום זאת הייתי ממליץ על אסטרטגיה של לירידה במשקל ע"י תוכנית תזונה ואימונים והתאמה אישית.
מחקרים נוספים הראו שמגנזיום עשוי לעזור בהפגת מתחים וחרדות ולהוביל לאיכות שינה טובה יותר. חוקרים קשרו מתח וחוסר שינה לשחרור מוגבר של הורמון הסטרס- קורטיזול, שגורם לגוף לאגור עודפי שומן ופירוק שרירים עקב הגלוקונאוגנזה.
מחקר שנערך ב-2017 מצא שנטילת מגנזיום עשויה להפחית תסמיני חרדה סובייקטיביים כמו רמות קורטיזול גבוהות. כלומר שהמגנזיום מסייע לירידה במשקל, אך אינו משמש כתחליף לתזונה ופעילות גופנית.
מחקר שנערך בשנת 2013 מצא שנטילת כמויות גבוהות יותר של מגנזיום עוזרת לשלוט טוב יותר ברמות האינסולין והגלוקוז בדם. המחקר הראה גם שמגנזיום עוזר לצמצם אגירת נוזלים.
אך נטילת מגנזיום לבדה לא הוכחה כיעילה לירידה במשקל. במקום זאת הייתי ממליץ על אסטרטגיה של לירידה במשקל ע"י תוכנית תזונה ואימונים והתאמה אישית.
מחקרים נוספים הראו שמגנזיום עשוי לעזור בהפגת מתחים וחרדות ולהוביל לאיכות שינה טובה יותר. חוקרים קשרו מתח וחוסר שינה לשחרור מוגבר של הורמון הסטרס- קורטיזול, שגורם לגוף לאגור עודפי שומן ופירוק שרירים עקב הגלוקונאוגנזה.
מחקר שנערך ב-2017 מצא שנטילת מגנזיום עשויה להפחית תסמיני חרדה סובייקטיביים כמו רמות קורטיזול גבוהות. כלומר שהמגנזיום מסייע לירידה במשקל, אך אינו משמש כתחליף לתזונה ופעילות גופנית.
להלן סרטונים מומלצים על המינרל מגנזיום:
יום שישי, 20 בנובמבר 2020
האם מגנזיום מסייע להרזיה לדיאטה, קובי עזרא
האם מגנזיום מסייע להרזיה לדיאטה, קובי עזרא.
מגנזיום הוכר כגורם גורם ליותר מ-300 תגובות אנזימטיות, כאשר הוא חיוני לחילוף החומרים של אדנוזין טריפוספט (ATP). מגנזיום נדרש לסינתזת DNA, רפרודוקציה וסינתזת חלבונים. יתר על כן, מגנזיום חיוני לוויסות התכווצות שרירים, לחץ דם, חילוף חומרים באינסולין, ריגוש לבבי, טונוס כלי דם, העברת עצבים והולכה עצבית-שרירית.
חשיבות המגנזיום וההשפעות החיוביות של תוספי מגנזיום מתועדות בהרחבה במחסור במגנזיום, למשל, מחלות לב וכלי דם וסוכרת.
היעילות של תוספי מגנזיום דרך הפה לטיפול במחסור במגנזיום נחקרה בפירוט. עם זאת, התוסף המוכח והמתועד היטב של מגנזיום דרך הפה הוטל בספק בשנים האחרונות באמצעות שיווק אינטנסיבי ליישומו על העור (למשל תרסיסים המכילים מגנזיום, פתיתי מגנזיום ומרחצאות מלח מגנזיום).
נטען שספיגת המגנזיום דרך המריחה על העור בהשוואה לנטילה אוראלית - דרך הפה יעילה יותר בשל ספיגה טובה יותר ופחות תופעות לוואי כשהמגנזיום עוקף את מערכת העיכול.
חוסר איזון במצב המגנזיום - בעיקר hypomagnesaemia (חסר במגנזיום) כפי שהוא נראה לעתים קרובות יותר מאשר hypermagnesemia (עודף במגנזיום) עלול לגרום להפרעות עצביות שריריות, לב או עצבים.
היפר-מגנזמיה קשה או הרעלת מגנזיום מופיעים לעיתים רחוקות מאוד במחלות של בני אדם, כמו למשל מצבים כאלה מתרחשים רק באי ספיקת כליות חמורה או בעת טיפול רפואי (iatrogen).
עם זאת, סימפטומים קליניים נצפים בתדירות גבוהה יותר בקרב חולים חסרי מגנזיום וחולים שאינם מספיקים ברפואה פנימית.
מחסור במגנזיום אינו נדיר בקרב האוכלוסייה הכללית: צריכתו פחתה עם השנים, במיוחד בעולם המערבי. היפומגנזמיה מוגדרת כשריכוז המגנזיום בסרום <0.75 mmol / L.
סימנים מוקדמים למחסור במגנזיום אינם ספציפיים וכוללים חוסר תיאבון, עייפות, בחילות, הקאות, עייפות וחולשה.
מחסור בולט יותר במגנזיום מציג סימפטומים של רגישות עצבית-שרירית מוגברת כמו רעד, עווית קרפופדית, התכווצויות שרירים, טטני והתקפים כלליים.
היפומגנזמיה עלולה לגרום להפרעות קצב לב כולל טכיקרדיה פרוזדורית וחדר הלב, מרווח QT ממושך וטורסדס דה פוינטס.
היפומגנזמיה קשורה לעיתים קרובות לחריגות אלקטרוליטים אחרות, כגון: היפוקלמיה (hypokalemia - רמת אשלגן נמוכה בדם) והיפוקלצמיה (hypocalcaemia - רמת סידן נמוכה בדם).
מצבים שעלולים להוביל להיפומגנזמיה (רמת מגנזיום נמוכה בדם) כוללים מצבים של אלכוהוליזם, סוכרת בלתי מאוזנת, הפרעות בספיגה (כמו למשל, מחלת קרוהן, קוליטיס כיבית, צליאק, תסמונת המעי הקצר, מחלת ויפל), גורמים אנדוקריניים (למשל, אלדוסטרוניזם, היפרפראתירואידיזם, פעילות יתר של בלוטת התריס), מחלת כליות (כמו למשל אי ספיקת כליות כרונית, המטופלים בדיאליזה, תסמונת גיטלמן) ושימוש בתרופות.
מגוון של תרופות כולל אנטיביוטיקה, חומרים כימותרפיים, משתנים ומעכבי משאבת פרוטון עלולים לגרום לאובדן מגנזיום ולהיפומגנזמיה. בנוסף, מחסור במגנזיום מחמיר הפרעות קצב בתיווך אשלגן, במיוחד בנוכחות הרעלת דיגוקסין.
תרכובות מגנזיום נמצאות בשימוש נרחב כתוספי מרפא ותזונה. היעילות של תוסף מגנזיום דרך הפה לטיפול במחסור במגנזיום היא מעבר למחלוקת. יתר על כן, מטא-אנליזה שנערכה לאחרונה זיהתה כי תוסף של > 370 מ"ג מגנזיום ליום מראה יעילות רבה יותר מאשר מינון נמוך יותר בשיפור לחץ הדם וכי תוספת מגנזיום נותנת תגובה תלויה במינון ביחס ללחץ הדם.
יישום מגנזיום דרך העור אמור להיות הדרך האולטימטיבית לחידוש רמות המגנזיום התאיות שכן כל תא בגוף רוחץ בו. הוא עובר ישירות לרקמות דרך העור, לשם יש להעבירו במהירות לתאים בכל הגוף.
יתר על כן, הספיגה של מגנזיום דרך העור במריחה בהשוואה לדרך הפה מוצגת כיעילה יותר מצד אחד עקב ספיגה של כמעט 100%, וככזו שמציגה פחות תופעות לוואי מצד שני מכיוון שהיא עוקפת את מערכת העיכול.
ספקנות שמבוססת על בורות פוגעת בהערכה המדעית כמו בטענות שמבוססות על אמונה מוגזמת.
ספיגת מגנזיום דרך העור
העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף, המשתרע על כ- 1.8 מ"ר ומהווה כ- 10% מסך מסת הגוף של האדם הממוצע.
תפקידו העיקרי של העור הוא לספק מחסום בין הגוף לסביבה החיצונית. מחסום זה מגן מפני חדירת קרינה אולטרה סגולה (UV), כימיקלים, אלרגנים ומיקרואורגניזמים, בנוסף לאובדן לחות וחומרים מזינים בגוף.
המשמעות היא שיכולת הספיגה של עור בריא לחומרים מבחוץ מוגבלת מאוד. ז
הדבר מתבטא במיוחד ביישום המוגבל לתרופות אקטואליות.
כדי לעבור את העור, חומר חייב לחדור לאפידרמיס או צריך להיספג בבלוטות זיעה או בזקיקי השיער.
שכבת הקרנית היא השכבה החיצונית ביותר של האפידרמיס המורכבת מתאים מתים (קורנאוציטים). שכבה זו מורכבת מכ- 15 עד 20 שכבות של תאים שטוחים ללא גרעינים ואברונים תאיים. הציטופלזמה שלהם מראה קרטין נימה. קורנאוציטים אלה מוטבעים במטריצת שומנים המורכבת מסרמידים, כולסטרול וחומצות שומן.
שכבת הקרנית מתפקדת ויוצרת מחסום דוחה מים כדי להגן על הרקמה הבסיסית מפני זיהום, התייבשות, כימיקלים ומתח מכני.
התגברות על שכבה זו בכמויות משמעותיות אפשרית רק עבור חומרים ליפופיליים. בתמיסת מגנזיום כלוריד, מגנזיום קיים בצורה מיוננת ולכן אינו מסוגל לחדור לשכבה ליפופילית.
בנוסף, דווח כי הרדיוס של יון המגנזיום המוזר (86 אחר הצהריים) גבוה פי 400 מצורתו המיובשת, מה שמוביל לקביעה כי כמעט בלתי אפשרי שיוני מגנזיום עוברים דרך קרומים ביולוגיים.
לכן, צריכת מגנזיום תאית מתבצעת רק ע"י מובילי מגנזיום ספציפיים ולא ע"י דיפוזיה. עם זאת, מכיוון שתאים מתים בשכבת העור העליונה אינם מכילים מובילי מגנזיום פונקציונליים, שטרם זוהו בפירוט, ספיגת מגנזיום עשויה להיות אפשרית רק באזור הקטן של בלוטות הזיעה וזקיקי השיער.
מחקר שפורסם לאחרונה הראה שיונים של מגנזיום יכולים לחדור לשכבה הקרנית באופן ריכוזי ותלוי בזמן, דבר שמקל על זקיקי השיער באופן משמעותי. עם זאת, זקיקי השיער ובלוטות הזיעה מהווים רק 0.1% עד 1% משטח העור. גם אם חומר נספג באזור זה, יש להתייחס לשאלת הרלוונטיות הקלינית של כמויות נספגות.
במחקר שבדק את חדירת המגנזיום המיושם מקומית לא ניתן מידע על כמות המגנזיום הנספג.
יעילות ספיגת מגנזיום דרך העור
אחד המחקרים הראשונים על ספיגת מגנזיום דרך העור התפרסם ע"י רופא נטורופת ומייסד האגודה הרפואית ההוליסטית האמריקאית נורמן שיילי, דוקטורט בשנת 2000. הוא היה תומך מוקדם ביתרונות המיוחדים של יישומים מגנזיום על העור.
Shealy טען שניתן לפצות על מחסור במגנזיום באמצעות מריחה דרך העור תוך 4 עד 6 שבועות, בעוד שתוסף בעל פה יעיל רק לאחר 4 עד 12 חודשים. פרסום מלא של מחקר השוואתי זה לא נמצא. רק תקציר לכנס פורסם שלא הראה נתונים נוספים לביסוס הצהרה זו.
מחקר נוסף שמצוטט לעתים קרובות להוכחה כי ספיגת מגנזיום דרך העור מציעה מתודולוגיה פשוטה, חסכונית ויעילה להגברת רמות המגנזיום התאיות, היה ניסוי שהתקיים במשך 12 שבועות וכלל תשעה חולים בגילאים 22 עד 69. (כוח סטטיסטי חלש בלבד). לאחר מתן דגימת שיער, אף על פי שידוע שהיא פחות מייצגת את הטיפול הכולל במגנזיום בגוף, לניתוח תכולת המינרלים הונחה כל חולה שנבדק למרוח 20 תרסיסים של שמן מגנזיום. הטיפול המקורי כלל ריסוס יומי, בכל מקום בגוף, וכן השריית כף רגל באורך 20 דקות תוך שימוש בשמן מגנזיום של 100 מ"ל (באמצעות מרחץ רגלי מים פשוט) פעמיים בשבוע. בתום 12 שבועות של טיפול נערך ניתוח שיער נוסף. לאחר יישומים לעור במשך 12 שבועות, לכל החולים, פרט לאחד, הייתה עלייה משמעותית במגנזיום הסלולרי שבין -7.1% ל- 262%. מטופל אחד הפסיק את הבקשה בטרם עת, שלושה שבועות לפני הניתוח הסופי. בסך הכל נצפתה עלייה ממוצעת של 59.7% בשיער. לא היו נתונים על ריכוז המגנזיום בסרום.
מחקר באיכות מפוקפקת דומה להוכחת ספיגת מגנזיום בעור הוא בחינת Waring מאוניברסיטת בירמינגהם, בריטניה, שם עברו 19 נבדקים אמבט גוף מלא (טמפרטורות 50-55 מעלות צלזיוס) במשך 7 ימים בתמיסה של מגנזיום גופרתי. (magnesium sulphate - מלח אפסום) למשך 12 דקות. דגימות דם נלקחו לפני האמבטיה הראשונה, בשעה 2 לאחר האמבטיה הראשונה ובשעה 2 לאחר האמבטיה השביעית ברציפות. אמבטיות נלקחו מדי יום באותו זמן במשך 7 ימים לצורך הניסוי. דגימות שתן נאספו לפני האמבטיה הראשונה ואז 2 שעות לאחר האמבטיה הראשונה ובכלל המרחצאות הבאים. דגימות שתן נלקחו גם 24 שעות לאחר הרחצה האחרונה. כל דגימות השתן תוקנו לתכולת קריאטינין.
מתוך 19 הנבדקים, כולם פרט לשלושה הראו עלייה בריכוז המגנזיום בפלסמה, אם כי במקרים מסוימים זה היה קטן. הערכים לפני האמבטיה הראשונה היו ממוצעים של 104.68 ± 20.76 ppm / mL; לאחר האמבטיה הראשונה, הממוצע היה 114.08 ± 25.83 ppm / mL. המשך הרחצה למשך 7 ימים בסך הכל פרט לשני אנשים העלה ממוצע של 140.98 ± 17.00 עמודים לדקה / מ"ל.
השרייה ממושכת במלחי אפסום מעלה לכן את ריכוז המגנזיום בדם. מדידת רמות המגנזיום בשתן הראתה עלייה מרמת הבקרה, ממוצע 94.81 ± 44.26 עמודים לדקה למ"ל ל -198.93 ± 97.52 עמודים לדקה למ"ל לאחר האמבטיה הראשונה. לאנשים אלה שרמות המגנזיום בדם לא היו מוגברות, גדלו באופן משמעותי מגנזיום השתן בהתאמה והראו כי יוני המגנזיום חצו את מחסום העור והופרשו דרך הכליה, ככל הנראה מכיוון שרמות הדם כבר היו מיטביות. באופן כללי, רמות המגנזיום בשתן 24 שעות לאחר האמבטיה הראשונה ירדו מהערכים הראשוניים שנמצאו לאחר יום 1 (ממוצע 118.43 ± 51.95) מה שמרמז על שמירה מסוימת של מגנזיום ברקמות לאחר הרחצה מכיוון שרמות הדם עדיין היו גבוהות. מדידת רמות המגנזיום בשתן 24 שעות לאחר האמבטיה השביעית החזירה ערכים כמעט לרמות הבקרה.
המקור השופע ביותר של מגנזיום זמין ביולוגית, לעומת זאת, הוא ההידרוספרה (כלומר, אוקיינוסים ונהרות). ים המלח, האגם העמוק והמלוח ביותר על פני כדור הארץ, נודע מתקופת המקרא בזכות סגולות הריפוי שלו ויעילות הרחצה בים המלח ידועה.
בים, ריכוז המגנזיום הוא כ- 55 ממול / ליטר ובים המלח כדוגמה קיצונית, ריכוז המגנזיום מדווח על 198 ממול / ליטר והוא גדל בהתמדה עם הזמן. לשם השוואה, ריכוז המגנזיום בסרום האנושי האופייני הוא ~ 0.8 ממול / ליטר בלבד. לפיכך, יש שיפוע משמעותי בגוף האדם.
קרוב לטביעה בים המלח צפויה לגרום לחריגות אלקטרוליטים קשות ולכשל נשימתי. זה מצביע על כך שמגנזיום אינו נוגע לנושא ספיגת העור. במחקר קבוצתי אחד, הנתונים הופצו מארכיוני המרכז הרפואי של אוניברסיטת סורוקה. בקבוצה זו היו 69 חולים שכמעט טבעו בים המלח. היו שני ביטויים עיקריים של טביעה כמעט בים המלח: חוסר איזון אלקטרוליטי ופגיעה ריאה חריפה. סידן, מגנזיום וזרחן בסרום (אך לא נתרן, אשלגן וכלוריד) היו חריגים ברוב החולים.
חציון רמות האלקטרוליטים בסרום (וטווח) בכניסה היו 10.9 מ"ג / ד"ל (9-24) לסידן, 4.3 מ"ג / ד"ל (1-30) למגנזיום ו -4.1 מ"ג לד"ל (2-9) לזרחן. רמות אלה מנורמלות במהירות עם דיוריס מאולץ תוך 24 שעות. פציעה חריפה של הריאות - כלומר דלקת ריאות דו צדדית היפוקסית - התרחשה בקרב 29 חולים. אוורור מכני נדרש ב -11 חולים. שישים וחמישה חולים התאוששו באופן מלא, בעוד שארבעת הנותרים סבלו מההשלכות קלות.
חדירת האלקטרוליטים דרך עור האדם נמדדה אצל מתנדבים בריאים ובחולי פסוריאטי לאחר הרחצה בים המלח (Balneotherapy מי ים המלח) או בתמיסות מלח-אמבטיה מדומות. עלייה משמעותית ברמות הסרום ברום, רובידיום, סידן ואבץ נצפתה רק בקרב חולי הפסוריאטי לאחר הרחצה היומית בים המלח במשך משטר של ארבעה שבועות.
חזירי ים "התרחצו" בתמיסות מלח ים-ים המלח מדומות המכילות רדיונוקלידים של סידן, מגנזיום, אשלגן ו- Br. עקבות של כל רדיונוקליד התגלו בדם ובכמה איברים פנימיים לאחר 60 דקות של רחצה. הרדיונוקלידים הראו דפוס פיזיולוגי בהתפלגות האיברים שלהם. למרות שהחקירה כולה בוצעה בתמיסות היפרטוניות, יש חדירה מוגדרת של מלחים דרך אפידרמיס בריאים (אנושיים ו חזירי ים) ופגומים (פסוריאטיים). עם זאת, טיפול בלנאותרפי במי ים המלח אינו מוביל להחמרת לחץ הדם. בליעה משמעותית של מי ים המלח (בדרך כלל במקרים חריגים כמעט לטביעה) היא רעילה ועלולה לגרום להפרעות בקצב הלב בגלל הפרעות בריכוז אלקטרוליטים.
ניתוח מעבדה של בוץ ים המלח לא גילה ריכוזי מינרלים העלולים להוות דאגה בריאותית לשימושם המיועד.
שמונה נבדקים נורמליים טבלו במי ספא באמבט במשך שעתיים והתגובות הכליות, המטולוגיות והלב וכלי הדם הושוו לאלה בתקופות הביקורת לפני הטבילה ולאחריה. טבילה במי ספא באמבטיה הביאה לדיורזיס משמעותי ביותר בהשוואה למצב הבקרה לפני הטבילה (p <0.01).
נפח המים העודף הכולל (SEM) המופרש כתוצאה מטבילה במשך השעה השנייה היה 510 (85) מ"ל. עלייה כפולה בהפרשת הנתרן נבעה מטבילה (השיעור לפני הטבילה היה 86 (15) pmol / min ו- 170-8 (29) pmol / min בשעה השנייה) (p <0.01).
עלייה משמעותית בהפרשת האשלגן נצפתה גם בטבילה והייתה באותה כמות בהפרשת הנתרן (מ 78-6 (19) pmol / min לפני הטבילה ל- 156-2 (28) pmol / min בשעה השנייה) ( p <0.01). ירידה ממוצעת של משקל של 0-53 (0-14) ק"ג התרחשה. זה תואם לאובדן מים מהשתן וגם לאיבוד כלשהו מהזעה. לא נראה שינוי משמעותי בפינוי הקריאטינין לאורך הטבילה, שנע בין ערכים ממוצעים של 109 ל- 121 מ"ל / דקה. כסימן לכך שקיום של מגנזיום על ידי העור האנושי הבריא בזמן הרחצה אינו אפשרי, ואם כן, רק שינוי מוגבל מאוד לא התרחש שינוי בריכוזי הפלזמה של אלקטרוליטים, סידן, פוספט או מגנזיום לאחר רחצה של שעתיים (35 מעלות צלזיוס). נצפתה ירידה משמעותית בריכוז אלבומין בפלזמה (בין 44-5 ל- 41-5 גרם / ליטר) (p <0.001).
מחקרים מקיפים על צבא ישראל עם קרם מגן עור המכיל מגנזיום (IB1) הראו כי מגנזיום אינו נספג בעור, כפי שנבדק במחקרים בבעלי חיים פרה-קליניים בחזירים בניגוד לאופי הליפופילי של חרדל גופרית ו- VX, לוחמה כימית חזקה. חומרים החודרים במהירות דרך העור וגורמים לפציעות ממושכות קשות ולעיתים למוות.
תחליב המגן על העור המקומי (IB1) המכיל מגנזיום נבדק במחקר אנושי. מחקרים פרה-קליניים בכמה מודלים של בעלי חיים הוכיחו את יעילות ההגנה של IB1. במחקר קליני שלב I אקראי, מבוקר פלצבו, נבדק האם קרם עשיר במגנזיום, לאחר יישום מקומי חוזר, מוביל לשינויים בריכוז המגנזיום בסרום אצל 34 מתנדבים בריאים. 34 הנבדקים קיבלו 10 מ"ל תחליב עשיר במגנזיום או קרם פלצבו שלוש פעמים ביום במשך תקופה של שלושה ימים. המחקר בדק את בטיחותן של יישומים חוזרים ונשנים, כולל פסילת חדירה דרך העור של מגנזיום, העלולה להוביל לרמת מגנזיום בדם מסוכנת, מכיוון שהקרם מכיל מגנזיום גופרתי.
יעדים אחרים כללו איתור תופעות לוואי דרמטולוגיות, הערכת נוחות היישום וההשפעה על פעילויות יומיומיות. חשוב לציין כי לא נרשמו תופעות לוואי חמורות והקרם לא הפריע למשימות היומיומיות. באף אחד מהיישומים לא היו הבדלים משמעותיים ברמות המגנזיום בין הפלצבו לקבוצות המחקר. בשתי הקבוצות לא נמצאו רמות רעילות של מגנזיום.
גם במחקר על עור גוויות אנושי מבודד, לא ניתן היה למצוא הבדל משמעותי לחדירת העור של מגנזיום מתמיסות המכילות מגנזיום כלורי (MgCl2). מטרת מחקר זה הייתה להשוות את החדירה הפסיבית של מגנזיום על פני עור אנושי מ- MgCl2 כיתה פרמצבטית שנוסחה בקרם לזו של MgCl2 כתרופתית בתמיסה. יעילות החדירה העורית של מגנזיום משמנת MgCl2 I ו- MgCl2 II נחקרה על פני העור בהשוואה לתמיסת MgCl2 שליטה חיובית ולפתרון חיץ פוספט שלילי. קרם או תמיסת MgCl2 המקבילה ל- 2.76 מ"ג מגנזיום הוחל על כל 2.52 ס"מ עור והורכב על תא דיפוזיה. דגימות נאספו לאחר 1, 2, 3, 4, 5 ו- 24 שעות ונותחו באמצעות ספקטרוסקופיית ספיגה אטומית ב 285 ננומטר. הניסויים בוצעו בשלושה העתקים. התוצאות נותחו באמצעות מבחן t לא מזווג. החדירה המצטברת של מגנזיום מקרם מגנזיום I, קרם מגנזיום II, תמיסת MgCl2 ומאגר פוספט על פני עור אנושי לאחר 24 שעות נמצאה 29.79 ± 13.92, 24.53 ± 9.98, 6.18 ± 1.36 ו- 5.62 ± 1.83 מיקרוגרם בהתאמה. מחקר זה הראה כי קרם מגנזיום מוביל לחדירת מגנזיום מובהקת סטטיסטית (p <0.05) בהשוואה לשני פתרונות הבקרה; קרם מגנזיום I הראה חדירה גדולה יותר של מגנזיום מאשר קרם מגנזיום II, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית. תמיסת MgCl2 הראתה תוצאה דומה לזו של חיץ פוספט. קרם מגנזיום מעוצב הצליח להעביר בהצלחה את המגנזיום של MgCl2 כיתה פרמצבטית על עור האדם. מגנזיום מעבר העור עשוי למלא תפקיד חשוב בטיפול בתסמינים של מצב מגנזיום לא אופטימלי. עם זאת, מחקרים נוספים במבחנה ובבעלי חיים מתחייבים לבסס את יעילותן של תכשירים.
מחקר פיילוט שנערך לאחרונה נקבע כדי לקבוע אם מגנזיום בקרם יכול להיספג דרך האדם על מנת לשפר את מצב המגנזיום. התכשירים הנוכחיים כוללים שמני מגנזיום וקרמים עוריים, מהם עשוי המגנזיום להיספג על פני העור ולמחזור המערכת. קרם זה יוצר במהלך המחקר והפיתוח עבור המרכז לחינוך ומחקר מגנזיום, ע"י Urist Cosmetics מוונקובר, ב. קנדה.
עם זאת, בניגוד לאפיתל במערכת העיכול, תפקידו העיקרי של העור הוא לפעול כמחסום, שבדרך כלל מגביל את ספיגתם של כימיקלים אקסוגניים לגוף. במשתתפי פיילוט עיוורים בודדים זה עוצבו במקביל (n = 25 נשרו ארבעה משתתפים, בגיל 34.3 ± 14.8 שנים, גובה 171.5 ± 11 ס"מ, משקל 75.9 ± 14 ק"ג) הוקצה באופן אקראי לקרם מגנזיום של 56 מ"ג ליום ( n = 11) או קבוצת קרם פלצבו (n = 10) למשך שבועיים. סרום מגנזיום והפרשת שתן 24 שעות נמדדו בתחילת המחקר ובתוך 14 יום מהתערבות. במהלך תקופה זו תועדו יומני מזון במשך שמונה ימים. בדיקת Mg וסרום ומגנזיום בשתן של קבוצות פלצבו לא היו שונים בתחילת המחקר. לאחר התערבות Mg2 + קרם נרשמה עלייה רלוונטית קלינית במגנזיום בסרום (0.82 עד 0.89 ממול / ליטר, p = 0.29) שלא נצפתה בקבוצת הפלצבו (n = 10) (0.77 עד 0.79 ממול / ליטר), אך זה ההבדל היה מובהק סטטיסטית בלבד (p = 0.02)) בתת-קבוצה של לא-ספורטאים (n = 20).
הפרשת המגנזיום בשתן עלתה מעט מהבסיס בקבוצת Mg2 + אך ללא מובהקות סטטיסטית (p = 0.48). קבוצת Mg2 + הראתה עלייה של 8.54% ב- Mg2 + בסרום ועלייה של 9.1% ב- Mg2 + בשתן בעוד שנתונים אלו עבור קבוצת הפלצבו היו קטנים יותר, כלומר, + 2.6% עבור Mg2 + בסרום ו- -32% עבור Mg2 + בשתן.
בקבוצת הפלצבו, ריכוזי הסרום והשתן לא הראו שום שינוי מובהק סטטיסטית לאחר מריחת קרם הפלצבו. במחקר פיילוט זה בן שבועיים, אספקה לעור של 56 מ"ג / מ"ג ליום (מינון נמוך בהשוואה למוצרי Mg2 + מסחריים זמינים) הראתה שינוי גדול יותר באחוזים בסרום ובסימן השתן מההתערבות לפני ההפעלה, בהשוואה לנבדקים שהשתמשו בפלצבו. קרם. עם זאת, בהתבסס על נתונים אלה מהתמצית המקורית, Kass et al. מראים רק עלייה קלה של מגנזיום בסרום באמצעות קרם המכיל מגנזיום דרך העור.
מסקנות: מחקרים רבים מדגימים את היעילות של תוספי טיפול מגנזיום בפה. לפיכך, אספקת מגנזיום מספקת חשובה להריון והנקה בריאים, כמו גם לחולים עם סוכרת וטרום סוכרת.
תוספי מגנזיום שימושיים גם כאשר לוקחים תרופות כגון משתנים ומעכבי משאבת פרוטון.
בהתבסס על המחקרים הנוכחיים זה מאוד מדאיג אם טיפול מוצלח במגנזיום נכשל ע"י התפשטות של מגנזיום מעבר העור, צורה מדעית שטרם הוכחה של יישום מגנזיום.
מציעים כי מחקר עתידי צריך להתמקד במספר גדול יותר של נבדקים אנושיים בהינתן ריכוזים גבוהים יותר של, למשל, יישום קרם מגנזיום הניתן למשך זמן ארוך יותר כדי לחקור האם יישום על העור עשוי להראות תרומה משמעותית לשיפור במצב המגנזיום.
מגנזיום יכול אולי להיכנס למערכת הלימפה שמתחת לדרמיס ולהיכנס למערכת הדם, לעקוף את הויסות דרך מערכת העיכול ולהגדיל בזאת מגנזיום בסרום.
עם זאת, עדיין לא יכולים להמליץ על יישום של מגנזיום לעור.
מקור: Nutrients. 2017 Jul 28;9(8):813. doi: 10.3390/nu9080813.
#מגנזיום #מגנזיוםירידהבמשקל #קוביעזרא #bodybuilding #dieting #diets #דיאטה #kobiezra #בריאות #תזונה #פיתוחגוף #weightloss #health #nutrition #healthyeating #diet #fitness #healthy #exercise #פיתוחשרירים #הרזיה #healthylifestyle #wellness #חיטובהגוף #כושר #ספורטאים #סוכרת #ספורט #השמנה
הירשם ל-
רשומות (Atom)