דר' קובי עזרא Ph.D מספר בקצרה על ההורמונים לפטין וגרלין, תחושת רעב ושובע.
נראה שתחושות התיאבון והשובע נמצאות בשליטה של 2 מנגנונים: קיים פיקוח קצר-טווח הקובע כמה נאכל ביום מסוים, ובמקביל קיים מנגנון מפקח בטווח של חודשים ושנים. בטווח הקצר פועלים שני הורמונים פפטידיים הנוצרים במערכת העיכול: האחד הוא גרלין - ghrelin הנוצר בקיבה והאחר הוא PYY שמקורו במעיים. לעומתם לפטין, ובמידה יותר פחותה - אינסולין, מפקחים על יציבות המשקל לטווח הארוך. יש גם התקדמות בהבנת אזורי המוח הקולטים את פעילויותיהם של ארבעת ההורמונים האמורים, ושיגור אותות לגוף המווסתים את כמות המזון שהוא אמור לקלוט, ואת כמות האנרגיה שניתן להוציא בפעילות גופנית.
תאי בטא שבלבלב מפרישים את ההורמון אינסולין. כאשר הריכוז הגלוקוז בדם עולה (לאחר אכילה, למשל), תאי בטא מפרישים אינסולין לזרם הדם. האינסולין מגרה את תאי הכבד ואת רוב תאי הגוף האחרים לספוג ולאגור גלוקוז (סוכר הדם). תאי הכבד והשריר יכולים כך להמיר את הגלוקוז לחומר תשמורת הקרוי גליקוגן (עבור אחסון לטווח קצר), ותאי השומן יכולים להמיר את הגלוקוז לחומצות שומן. בתגובה, ריכוז הגלוקוז בדם יורד, והפרשת האינסולין הופסקה (באמצעות משוב שלילי מרמות הנמוכות של הגלוקוז).
תאי אלפא המצויים גם כן בלבלב מפרישים את ההורמון גלוקגון. כאשר הריכוז של הגלוקוז בדם (במהלך פעילות גופנית, למשל או צום), תאי אלפא מפרישים גלוקגון לדם. הגלוקגון - Glucagon מגרה את הכבד לשחרר גלוקוז לזרם הדם. הגלוקוז בכבד נובע מהתפלגות הגליקוגן וההמרה של חומצות אמינו וחומצות שומן לגלוקוז. כאשר רמות הגלוקוז בדם חוזרות לשגרה, הפרשת גלוקגון מפסיקה (במשוב שלילי).
נראה שתחושות התיאבון והשובע נמצאות בשליטה של 2 מנגנונים: קיים פיקוח קצר-טווח הקובע כמה נאכל ביום מסוים, ובמקביל קיים מנגנון מפקח בטווח של חודשים ושנים. בטווח הקצר פועלים שני הורמונים פפטידיים הנוצרים במערכת העיכול: האחד הוא גרלין - ghrelin הנוצר בקיבה והאחר הוא PYY שמקורו במעיים. לעומתם לפטין, ובמידה יותר פחותה - אינסולין, מפקחים על יציבות המשקל לטווח הארוך. יש גם התקדמות בהבנת אזורי המוח הקולטים את פעילויותיהם של ארבעת ההורמונים האמורים, ושיגור אותות לגוף המווסתים את כמות המזון שהוא אמור לקלוט, ואת כמות האנרגיה שניתן להוציא בפעילות גופנית.
תאי בטא שבלבלב מפרישים את ההורמון אינסולין. כאשר הריכוז הגלוקוז בדם עולה (לאחר אכילה, למשל), תאי בטא מפרישים אינסולין לזרם הדם. האינסולין מגרה את תאי הכבד ואת רוב תאי הגוף האחרים לספוג ולאגור גלוקוז (סוכר הדם). תאי הכבד והשריר יכולים כך להמיר את הגלוקוז לחומר תשמורת הקרוי גליקוגן (עבור אחסון לטווח קצר), ותאי השומן יכולים להמיר את הגלוקוז לחומצות שומן. בתגובה, ריכוז הגלוקוז בדם יורד, והפרשת האינסולין הופסקה (באמצעות משוב שלילי מרמות הנמוכות של הגלוקוז).
תאי אלפא המצויים גם כן בלבלב מפרישים את ההורמון גלוקגון. כאשר הריכוז של הגלוקוז בדם (במהלך פעילות גופנית, למשל או צום), תאי אלפא מפרישים גלוקגון לדם. הגלוקגון - Glucagon מגרה את הכבד לשחרר גלוקוז לזרם הדם. הגלוקוז בכבד נובע מהתפלגות הגליקוגן וההמרה של חומצות אמינו וחומצות שומן לגלוקוז. כאשר רמות הגלוקוז בדם חוזרות לשגרה, הפרשת גלוקגון מפסיקה (במשוב שלילי).
