מעל מחקרים על חומץ תפוחים דיאטה והרזיה עם קובי עזרא. פולקלור חומץ הוא צבעוני ומעשי.
האגדה קובעת כי חצר באביב (כ-5000 לפני הספירה) גילתה יין, שנוצר ממיץ ענבים ללא השגחה, מה שמוביל בסופו של דבר לחומץ ולהשתמש בו כחומר משמר.
היפוקרטים (כ- 420 לפנה"ס) השתמשו בחומץ כדי לטפל בפצעים. חניבעל מקרתגו (כ- 200 לפנה"ס), המנהיג והאסטרטג הצבאי הגדול, השתמש בחומץ כדי לפזר סלעים שחסמו את דרכו של הצבא.
קליאופטרה (כ- 50 לפנה"ס) פיזרה פנינים יקרות בחומץ והציעה את שיקוי האהבה שלה לאנתוני.
חומצה אצטית (AcOH), מרכיב עיקרי בחומץ, נמצאה כמדכאת את הצטברות השומן בגוף במחקרים על בעלי חיים.
לפיכך בדקו את השפעות צריכת חומץ על הפחתת מסת שומן בגוף בשמנים שמנים במחקר כפול סמיות.
הנבדקים חולקו באקראי לשלוש קבוצות של משקל גוף דומה,
מדד מסת הגוף (body mass index או בקיצור: BMI) והיקף המותניים.
במהלך 12 השבועות המטופלים (הנבדקים) נטלו בכל קבוצה 500 מ"ל ביום של משקה המכיל 15 מ"ל חומץ (750 מ"ג AcOH), 30 מ"ל חומץ (1,500 מ"ג ACOH), או 0 מ"ל של חומץ (0 מ"ג AcOH, פלסבו).
משקל הגוף, BMI, אזור שומן הקרביים, היקף המותניים ורמת הטריגליצרידים בסרום היו נמוכים משמעותית בשתי קבוצות צריכת החומץ מאשר בקבוצת הפלסבו.
לסיכום: צריכה יומית של חומץ עשויה להיות שימושית במניעת תסמונת מטבולית ע"י הפחתת השמנת יתר.
השימוש בחומץ כדי להילחם בזיהומים ובתנאים חריפים אחרים חוזר להיפוקרטס (460-377 לפני הספירה, אביו של הרפואה המודרנית), שהמליץ על הכנת חומץ לניקוי כיבים ולטיפול בפצעים.
אוקסימל, רפואה עתיקה עממית המורכבת מדבש וחומץ, נקבעה לשיעולים מתמשכים ע"י היפוקרטס ובני זמנו, וע"י רופאים עד היום בעולם המודרני.
מקורות:
MedGenMed. 2006; 8(2): 61. Published online 2006 May 30.
