סוגי מגנזיום ומידת יעילותם לגופנו? - קובי עזרא

אילו סוגים של מגנזיום קיימים בשוק תוספי התזונה? ומדוע להשתמש בכל אחד מהם?, יתרונות המגנזיום מול החסרונות, עם קובי עזרא מומחה לרפואה נטורופטית. 

סוגי מגנזיום ומידת יעילותם - קובי עזרא

מגנזיום הוא המינרל הרביעי בשכיחותו בגוף, הוא מעורב בלמעלה מ-300 תהליכים מטבוליות החיוניות לבריאותנו, לרבות ייצור אנרגיה, ויסות לחץ דם, העברת אותות עצביים, התכווצות שרירים ועוד...

רמות נמוכות קשורות למגוון מחלות, החל מסוכרת סוג 2, מחלות לב, הפרעות מצב רוח ודיכאון.

המגנזיום מצוי בגופנו ובעיקר בעצמות ובשרירים, התפלגותו הינה: 50-60% בעצמות, 20% בשרירי השלד 19% ברקמות האחרות ופחות מ1% בנוזל החוץ תאי.

איזה סוגי מגנזיום יש?

סוגים של מגנזיום אורגניים כוללים: מגנזיום טאורט, מגנזיום גליצינט, מגנזיום אורוטט, מגנזיום אספרטט, מגנזיום מלאט, מגנזיום אסקרובט, מגנזיום לקטט, מגנזיום ציטראט, מגנזיום טריאונט.

סוגים של מגנזיום אנאורגניים כוללים: מגנזיום אוקסיד, מגנזיום כלוריד, מגנזיום הידרוקסיד, מגנזיום סולפט ומגנזיום קרבונט.

מגנזיום ציטראט (Magnesium Citrate)

מגנזיום ציטראט הוא מגנזיום הקשור לחומצת לימון (citric acid). חומצה זו מצויה באופן טבעי בפירות הדר ומעניקה להם את טעמם החמצמץ. חומצת לימון המיוצרת באופן מלאכותי משמשת לעתים קרובות כחומר משמר ומשפר טעם בתעשיית המזון.

מחקרים מסוימים מראים שסוג זה הוא בין הצורות הזמינות ביותר של מגנזיום, כלומר, הוא נספג בקלות רבה יותר במערכת העיכול בהשוואה לצורות אחרות {1}.

יעיל כחומר מרגיע כדי לעזור להקל על סימפטומים הקשורים לדיכאון וחרדה. {2}

כלומר שמגנזיום ציטראט הוא אחד הפופולריים של תוספי מגנזיום ונספג בקלות בגופנו. 

מכיוון שחומצת לימון היא חומר משלשל עדין, מגנזיום ציטראט מתפקד כמסייע לבעיית העצירות וכן מקור מגנזיום.

תחמוצת מגנזיום (Magnesium oxide)

תחמוצת מגנזיום הוא מלח המשלב מגנזיום וחמצן. היוצר באופן טבעי חומר אבקתי לבן ועשוי להימכר בצורת אבקה או כמוסה.

תחמוצת מגנזיום אינו משמש לרוב למניעה או טיפול במחסור במגנזיום, מכיוון שמחקרים מסוימים מדווחים שהוא נספג בצורה ירודה מאוד במערכת העיכול {3}.  

תחמוצת מגנזיום משמש לעתים קרובות יותר להקלה קצרת טווח בתסמיני עיכול, כמו: צרבת, הפרעות עיכול ועצירות. 

מגנזיום הידרוקסיד (Magnesium hydroxide)

מגנזיום הידרוקסיד הנקרא לעיתים גם "חלב של מגנזיום" (milk of magnesia) עקב דמיונו לחלב.

מגנזיום הידרוקסיד מצוי בתרופות משלשלות ובתרופות נגד צרבת. משמש לטיפול בעצירות מזדמנת לטווח הקצר. זאת ע"י ספיחת מים במעיים ובצואה, כך מגביר את מספר היציאות ומרכך את הצואה כך שיהיה מעבר קל יותר במעיים.

מגנזיום הידרוקסיד בדרך כלל גורם ליציאות תוך 30 דקות עד 6 שעות לאחר נטילתו.

מגנזיום כלורי (Magnesium chloride)

מגנזיום כלוריד הוא מלח מגנזיום הכולל כלור (שהוא יסוד לא יציב הנקשר היטב ליסודות אחרים, כולל נתרן ומגנזיום, ליצירת מלחים). 

מגנזיום כלוריד מכיל רק כ-12 אחוז מגנזיום. 

מגנזיום כלוריד נספג היטב במערכת העיכול, מה שהופך אותו לתוסף רב תכליתי. יש המשתמשים בו כדי לטפל ברמות מגנזיום נמוכות, צרבת ועצירות. {3, 4}

מגנזיום כלוריד נלקח לרוב בצורת כמוסות או טבליות, אך לפעמים גם בשימוש במוצרים מקומיים כמו קרמים ומשחות.

לסיכום: מגנזיום כלוריד נספג בקלות במתן אוראלי ומשמש לטיפול בצרבת, עצירות ורמות מגנזיום נמוכות. כמו כן, מריחה מקומית עשויה לעזור להקל על כאבי השרירים.

מגנזיום לקטט (Magnesium lactate)

מגנזיום לקטט היא תרכובת של מגנזיום וחומצה לקטית (שהיא תוצר של תסיסה חיידקית), הנספג בקלות במעיים.

חומצה לקטית (Lactic acid) או חומצת חלב, נוצרת באופן טבעי בגופנו לאחר פעילות גופנית מאומצת. 

מגנזיום אוקסיד (Magnesium oxide)

מגנזיום אוקסיד (תחמוצת מגנזיום, MgO) הוא מלח אנאורגני של מגנזיום שנוצר עם יוני מגנזיום וחמצן. {18}

מגנזיום אוקסיד אינו מספג טוב במערכת העיכול ועקב ספיחת נוזלים הוא מגביר את הנטייה לשלשל. משמש לטיפול במיגרנה ועצירות.

תחמוצת מגנזיום ומלחים אנאורגניים אחרים של מגנזיום כמו מגנזיום פחמתי עשירים במגנזיום יסודי, שהוא הכמות הכוללת של מגנזיום בתוסף. {19} 

אך יש לצורות האנאורגניות שיעור מסיסות נמוכה, דבר ההופך אותם לפחות זמינים ביולוגית מצורות אחרות של המינרל. 

למרות שתוספי מגנזיום אנאורגניים מספקים כמות גבוהות יחסית של מגנזיום, הם לא הצורה הזמינה ביותר לגופנו. 

יתרונות מגנזיום אוקסיד: מחירו נמוך ביחס לשאר סוגי המגנזיום, מכיל ריכוז גבוה של מגנזיום פאר כמוסה. בנוסך יעיל למצבים של חומציות יתר של הקיבה וצרבות. 

אך מצד שני למגנזיום אוקסיד חסרונות, ספיגה נמוכה במערכת העיכול (עומדת על כ-4% בלבד), ועשוי לגרום לשלשולים.

מגנזיום קרבונט (Magnesium carbonate)

מגנזיום קרבונאט (מגנזיום פחמתי) בעל שיעור הספיגה נמוכה (הוא משמש בעיקר לטיפול בצרבות ובעצירות). זהו מלח מגנזיום, מלח קרבונט ותרכובת פחמן אחד. 

רוב "גיר הידיים" שבו משתמשים ספורטאים כמו מתעמלים, מטפסים ומרימי משקולות כדי לייבש את ידיהם הוא מגנזיום קרבונט. גיר זה סופג מים בקלות ואינו זהה לגיר לוח, שהוא למעשה סידן פחמתי.

עקב תכונות ספיגת המים שלו, חלק מהיצרנים מוסיפים מגנזיום פחמתי בדרגת מזון למלח ולקמח כחומר נגד גושים.

מגנזיום מאלאט (Magnesium malate)

מגנזיום מאלאט כולל חומצה מאלית, המופיעה באופן טבעי במזונות כמו פירות (בעיקר בלתי בשלים) ויין. לחומצה זו יש טעם חמצמץ והיא משמשת לעתים קרובות כתוסף מזון כדי לשפר את הטעם או להוסיף חומציות.

מחקרים מראים שמלאט מגנזיום נספג בצורה יעילה במערכת העיכול. {5}

יש המדווחים שמגנזיום מאלאט עשוי להיות בעל השפעה משלשלת פחות מאשר סוגים אחרים. 

מגנזיום מאלט מומלץ מדי פעם כטיפול בתסמינים הקשורים לפיברומיאלגיה ותסמונת עייפות כרונית. אך עדיין אין ראיות מדעיות חזקות התומכות בכך. {6}

מגנזיום מלאט נחקר לשימוש בפיברומיאלגיה. מאחר שהמלאט הוא תשתית (סובסטרט) במחזור האנרגיה התאית, הוא יכול לסייע בשיפור ייצור ATP. 

ואכן ישנן מספר ראיות ראשוניות שהוא עשוי להפחית כאבי שרירים ונקודות רגישות בחולי פיברומיאלגיה. 

מגנזיום טאוראט (Magnesium taurate)

מגנזיום טאורט מכיל מגנזיום וחומצת אמינו טאורין. 

מחקרים מראים שצריכת טאורין ומגנזיום ממלאת תפקיד בוויסות הסוכר בדם. לפיכך, צורה מסוימת זו עשויה לקדם רמות סוכר בריאות בדם. {7,8} 

מגנזיום וטאורין תומכים גם בשמירה וויסות לחץ דם תקין. {9, 10}

מחקר שנערך לאחרונה בבעלי חיים גילה שמגנזיום טאוראט הפחית באופן משמעותי את לחץ הדם בחולדות עם רמות גבוהות, מה שמעיד על כך שצורה זו עשויה לחזק את בריאות הלב {11}

גם מגנזיום וגם חומצת האמינו טאורין חולקים את היכולת לשפר את תפקוד הלב, לכל אחד מהם יש השפעה מעצימה על רגישות לאינסולין וגם השפעה מרגיעה על עצבנות עצבית-שרירית. 

לפעולות שניהם ישנם קווי דמיון בולטים בכל הנוגע לבריאות הלב וכלי הדם. לשניהם השפעות על הפחתת לחץ דם, מייצבים את תאי העצב, משפרים את התכווצות שריר הלב ויש להם השפעה אנטי-טרומבוטית. 

בנוסף אציין כי הוכח שרמות נמוכות של ויטמין B6 מקטינות את רמות המגנזיום והטאורין.

מגנזיום אל-טאוראט (Magnesium-L-Threonate)

Magnesium-L-Threonate: צורה זו של מגנזיום נחקרה לאחרונה כדי לשפר את הזיכרון ותפקוד המוח. 

מחקר ראשוני בבעלי חיים מצא שיפר באופן משמעותי הן את הזיכרון לטווח קצר והן לטווח ארוך, והעלה את הציונים ב-15% לזיכרון לטווח קצר ו-54% לזיכרון לטווח ארוך בהשוואה למגנזיום ציטראט.

מגנזיום תרונאט (Magnesium L-threonate)

מגנזיום תרונאט הוא המלח הנוצר מערבוב מגנזיום וחומצה תריאונית, חומר מסיס במים המופק מפירוק מטבולי של ויטמין C. {12}

מגנזיום תרונאט נספגת בקלות בגופנו. מחקר בבעלי חיים מציין שזה עשוי להיות הסוג היעיל ביותר להגברת ריכוזי המגנזיום בתאי המוח. {13}

מגנזיום תרונאט משמש לעתים קרובות ליתרונות המוחיים הפוטנציאליים שלו ועשוי לסייע לפרעות מוחיות מסוימות, כגון דיכאון ואובדן זיכרון הקשור לגיל. אך אציין שעם זאת ישנו הצורך במחקרים נוספים.

מגנזיום פידולאט - מגנזיום פיקולינאט

(Magnesium picolinate Magnesium Pidolate)

מגנזיום פידולאט או פיקולינט (MgPic) צורה זו של מגנזיום עוררה עניין מכיוון שהיא זולה מאוד וניתן בקלות להפוך אותה לתוסף נוזלי. 

אך יש לציין כי לא היו ניסויים מחקריים משמעותיים התומכים ביתרונות הבריאותיים הספציפיים שלה. 

מגנזיום גופרתי (Magnesium sulfate)

מגנזיום גופרתי (מגנזיום סולפאט) נוצר על ידי שילוב של מגנזיום, גופרית וחמצן. זה מכונה בדרך כלל מלח אפסום. צבעו לבן עם מרקם הדומה למלח שולחן. 

לרוב צורכים אותו לטיפול בעצירות, אך טעמו הלא נעים גורם לאנשים רבים לבחור בטיפולים אחרים. 

מגנזיום גופרתי מומס לעתים קרובות במי האמבט כדי להרגיע כאבי שרירים ושרירים תפוסים. הוא גם מצוי לעיתים במוצרים לטיפוח העור, כגון קרם או שמן גוף.

מגנזיום סולפט, או מלח אפסום או מלח אנגלי, מומס לעתים קרובות במים כדי לטפל בשרירים כואבים. עם זאת, מעט מאוד עדויות תומכות בשימושים אלה.

מגנזיום גליצינאט (Magnesium glycinate)

מגנזיום גליצינט הידוע גם בשם כביסגליצינאט או דיגליצינאט נוצר ממגנזיום כיסוד וחומצת אמינו גליצין. 

חומצת האמינו גליצין משמש לעתים קרובות כתוסף תזונה לשיפור השינה וטיפול במגוון מצבים דלקתיים, כולל מחלות לב וסוכרת. {14} 

מגנזיום גליצינאט נספג בקלות ועשוי להיות בעל תכונות מרגיעות. כל למעשה עשוי לעזור להפחית חרדה, דיכאון, מתח ונדודי שינה. עם זאת, עדויות מדעיות על שימושים אלה מוגבלות, ולכן יש צורך במחקרים נוספים. {15}

מגנזיום גליצינאט היא הצורה שהכי פחות עשויה לגרום לשלשול. זוהי האפשרות הבטוחה ביותר לתיקון חסר ארוך טווח.

מגנזיום אורוטאט (Magnesium orotate)

מגנזיום אורוטאט כולל חומצה אורוטית, חומר טבעי המעורב בבניית החומר הגנטי של גופנו, כולל DNA. {16}

מגנזיום אורוטט נספג בקלות ואין לו השפעה משלשלת חזקה האופייניות לצורות אחרות של מגנזיום. {17}

יש טענה המצביע על כך שעשוי לקדם את בריאות הלב בשל התפקיד הייחודי של חומצה אורוטית במסלולי ייצור האנרגיה ברקמת הלב וכלי הדם. {17}

לכן מגנזיום אורוטאט פופולרי בקרב ספורטאים תחרותיים וחובבי כושר, אך עשוי גם לסייע לסובלים ממחלות לב. 

מגנזיום אורוטט נחקר במיוחד לבריאות הלב. אורוטט יכולה לחדור לממברנות התא, ולאפשר מסירה יעילה של יון המגנזיום לשכבות הפנימיות ביותר של המיטוכונדריה והגרעין התאיים. 

האורוטט עצמה מגבירים את היווצרותם של RNA ו-DNA אשר יכולים לסייע  לתאי הלב להסתדר ולשפר את התפקוד. 

השילוב של מגנזיום הקרוש לאורוטט הוכח כמשפר אי ספיקת לב, סימפטומים של אנגינה פקטוריס (תעוקת חזה) וביצועי פעילות גופנית בניסויים קליניים.

אך אציין שזוהי צורה יקרה משמעותית מתוספי מגנזיום אחרים. בהתבסס על העדויות המצומצמות הזמינות, היתרונות שלה אינם מצדיקים את העלות שלה עבור  רבים מאתנו.

מגנזיום אספרטאט (Magnesium aspartate)

מגנזיום אספרטאט הוא מלח המגנזיום הקשור לחומצה אספרטית. 

בניסויים קליניים שנערכו בשנות ה-60 שמצאו שלשילוב של מגנזיום ואשלגן אספרטט הייתה השפעה חיובית על עייפות והם הפחיתו את עייפות השרירים. מבחינה פיזיולוגית הגיוני היות ושניהם: מגנזיום וחומצה אספרטית הם שחקנים בהפקת אנרגיה תאית. 

אך יש לציין שהצורה הנ"ל אינה נפוצה אך שימשה לתסמונת עייפות כרונית.

מגנזיום גלוטמט ואספרטט (Magnesium glutamate and aspartate)

מגנזיום גלוטמט ואספרטט יש האומרים שיש להימנע לחלוטין משתי הצורות הנ"ל של מגנזיום. חומצה גלוטמית וחומצה אספרטית הם מרכיבים של הממתיק המלאכותי אספרטיים (הבלתי בריא), ושניהם הופכים לנוירוטוקסיים (רעילים למערכת העצבים) כאשר אינם קשורים לחומצות אמינו אחרות.

מגנזיום אסקורבט (Ascorbic Magnesium)

מגנזיום אסקורבאט (Magnesium ascorbate) מיוצר בייצור מעבדתי משלבים אותו עם חומצה אסקורבית (ויטמין C) שאינו חומצי. 

זהו מלח ניטרלי בעל סבילות גבוהה משמעותית של מערכת העיכול מכיוון שהם פחות מגרים ומספקים ספיגה טובה יותר של ויטמין C ומגנזיום. 

לא על המגנזיום לבדו

מגנזיום גליצינאט ציטראט, כלוריד, לקטט ואספרטט הם נספגים בצורה אידאלית יותר. 

יש לציין שחשוב לומר שהמינרלים אבץ וסידן יכולים להפחית את ספיגת המגנזיום, אז שימו לב עם מה אתם נוטלים אותו ובאילו שילובים למניעת חוסר יעילות. 

מקורות:

1. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/14596323/

2. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/29882776/

3. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/29123461/

4. https://pubchem.ncbi.nlm.nih.gov/compound/Magnesium-chloride

5. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/29679349/ 

6. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31150373/

7. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30587761/

8. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30862074/

9. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/27402922/

10. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/22254206/

11. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30963046/

12. https://pubchem.ncbi.nlm.nih.gov/compound/Threonic-acid

13. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/23876043/ 

14. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/28337245/ 

15. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK507271/ 

16. https://pubchem.ncbi.nlm.nih.gov/compound/Orotic-acid 

17. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/16366126/

18. https://pubchem.ncbi.nlm.nih.gov/compound/Magnesium-oxide

19. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6683096/

האם מגנזיום מסייע להרזיה לדיאטה, קובי עזרא

האם מגנזיום מסייע להרזיה לדיאטה, קובי עזרא. 

מגנזיום הוכר כגורם גורם ליותר מ-300 תגובות אנזימטיות, כאשר הוא חיוני לחילוף החומרים של אדנוזין טריפוספט (ATP). מגנזיום נדרש לסינתזת DNA, רפרודוקציה וסינתזת חלבונים. יתר על כן, מגנזיום חיוני לוויסות התכווצות שרירים, לחץ דם, חילוף חומרים באינסולין, ריגוש לבבי, טונוס כלי דם, העברת עצבים והולכה עצבית-שרירית.

חשיבות המגנזיום וההשפעות החיוביות של תוספי מגנזיום מתועדות בהרחבה במחסור במגנזיום, למשל, מחלות לב וכלי דם וסוכרת. 

היעילות של תוספי מגנזיום דרך הפה לטיפול במחסור במגנזיום נחקרה בפירוט. עם זאת, התוסף המוכח והמתועד היטב של מגנזיום דרך הפה הוטל בספק בשנים האחרונות באמצעות שיווק אינטנסיבי ליישומו על העור (למשל תרסיסים המכילים מגנזיום, פתיתי מגנזיום ומרחצאות מלח מגנזיום). 

נטען שספיגת המגנזיום דרך המריחה על העור בהשוואה לנטילה אוראלית - דרך הפה יעילה יותר בשל ספיגה טובה יותר ופחות תופעות לוואי כשהמגנזיום עוקף את מערכת העיכול. 

חוסר איזון במצב המגנזיום - בעיקר hypomagnesaemia (חסר במגנזיום) כפי שהוא נראה לעתים קרובות יותר מאשר hypermagnesemia (עודף במגנזיום) עלול לגרום להפרעות עצביות שריריות, לב או עצבים.

היפר-מגנזמיה קשה או הרעלת מגנזיום מופיעים לעיתים רחוקות מאוד במחלות של בני אדם, כמו למשל מצבים כאלה מתרחשים רק באי ספיקת כליות חמורה או בעת טיפול רפואי (iatrogen). 

עם זאת, סימפטומים קליניים נצפים בתדירות גבוהה יותר בקרב חולים חסרי מגנזיום וחולים שאינם מספיקים ברפואה פנימית. 

מחסור במגנזיום אינו נדיר בקרב האוכלוסייה הכללית: צריכתו פחתה עם השנים, במיוחד בעולם המערבי. היפומגנזמיה מוגדרת כשריכוז המגנזיום בסרום <0.75 mmol / L. 

סימנים מוקדמים למחסור במגנזיום אינם ספציפיים וכוללים חוסר תיאבון, עייפות, בחילות, הקאות, עייפות וחולשה. 

מחסור בולט יותר במגנזיום מציג סימפטומים של רגישות עצבית-שרירית מוגברת כמו רעד, עווית קרפופדית, התכווצויות שרירים, טטני והתקפים כלליים. 

היפומגנזמיה עלולה לגרום להפרעות קצב לב כולל טכיקרדיה פרוזדורית וחדר הלב, מרווח QT ממושך וטורסדס דה פוינטס.

היפומגנזמיה קשורה לעיתים קרובות לחריגות אלקטרוליטים אחרות, כגון: היפוקלמיה (hypokalemia - רמת אשלגן נמוכה בדם) והיפוקלצמיה (hypocalcaemia - רמת סידן נמוכה בדם). 

מצבים שעלולים להוביל להיפומגנזמיה (רמת מגנזיום נמוכה בדם) כוללים מצבים של אלכוהוליזם, סוכרת בלתי מאוזנת, הפרעות בספיגה (כמו למשל, מחלת קרוהן, קוליטיס כיבית, צליאק, תסמונת המעי הקצר, מחלת ויפל), גורמים אנדוקריניים (למשל, אלדוסטרוניזם, היפרפראתירואידיזם, פעילות יתר של בלוטת התריס), מחלת כליות (כמו למשל אי ספיקת כליות כרונית, המטופלים בדיאליזה, תסמונת גיטלמן) ושימוש בתרופות. 

מגוון של תרופות כולל אנטיביוטיקה, חומרים כימותרפיים, משתנים ומעכבי משאבת פרוטון עלולים לגרום לאובדן מגנזיום ולהיפומגנזמיה. בנוסף, מחסור במגנזיום מחמיר הפרעות קצב בתיווך אשלגן, במיוחד בנוכחות הרעלת דיגוקסין.

תרכובות מגנזיום נמצאות בשימוש נרחב כתוספי מרפא ותזונה. היעילות של תוסף מגנזיום דרך הפה לטיפול במחסור במגנזיום היא מעבר למחלוקת. יתר על כן, מטא-אנליזה שנערכה לאחרונה זיהתה כי תוסף של > 370 מ"ג מגנזיום ליום מראה יעילות רבה יותר מאשר מינון נמוך יותר בשיפור לחץ הדם וכי תוספת מגנזיום נותנת תגובה תלויה במינון ביחס ללחץ הדם.

יישום מגנזיום דרך העור אמור להיות הדרך האולטימטיבית לחידוש רמות המגנזיום התאיות שכן כל תא בגוף רוחץ בו. הוא עובר ישירות לרקמות דרך העור, לשם יש להעבירו במהירות לתאים בכל הגוף. 

יתר על כן, הספיגה של מגנזיום דרך העור במריחה בהשוואה לדרך הפה מוצגת כיעילה יותר מצד אחד עקב ספיגה של כמעט 100%, וככזו שמציגה פחות תופעות לוואי מצד שני מכיוון שהיא עוקפת את מערכת העיכול. 

ספקנות שמבוססת על בורות פוגעת בהערכה המדעית כמו בטענות שמבוססות על אמונה מוגזמת.

ספיגת מגנזיום דרך העור

העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף, המשתרע על כ- 1.8 מ"ר ומהווה כ- 10% מסך מסת הגוף של האדם הממוצע. 

תפקידו העיקרי של העור הוא לספק מחסום בין הגוף לסביבה החיצונית. מחסום זה מגן מפני חדירת קרינה אולטרה סגולה (UV), כימיקלים, אלרגנים ומיקרואורגניזמים, בנוסף לאובדן לחות וחומרים מזינים בגוף. 

המשמעות היא שיכולת הספיגה של עור בריא לחומרים מבחוץ מוגבלת מאוד. ז

הדבר מתבטא במיוחד ביישום המוגבל לתרופות אקטואליות. 

כדי לעבור את העור, חומר חייב לחדור לאפידרמיס או צריך להיספג בבלוטות זיעה או בזקיקי השיער. 

שכבת הקרנית היא השכבה החיצונית ביותר של האפידרמיס המורכבת מתאים מתים (קורנאוציטים). שכבה זו מורכבת מכ- 15 עד 20 שכבות של תאים שטוחים ללא גרעינים ואברונים תאיים. הציטופלזמה שלהם מראה קרטין נימה. קורנאוציטים אלה מוטבעים במטריצת שומנים המורכבת מסרמידים, כולסטרול וחומצות שומן. 

שכבת הקרנית מתפקדת ויוצרת מחסום דוחה מים כדי להגן על הרקמה הבסיסית מפני זיהום, התייבשות, כימיקלים ומתח מכני.

התגברות על שכבה זו בכמויות משמעותיות אפשרית רק עבור חומרים ליפופיליים. בתמיסת מגנזיום כלוריד, מגנזיום קיים בצורה מיוננת ולכן אינו מסוגל לחדור לשכבה ליפופילית. 

בנוסף, דווח כי הרדיוס של יון המגנזיום המוזר (86 אחר הצהריים) גבוה פי 400 מצורתו המיובשת, מה שמוביל לקביעה כי כמעט בלתי אפשרי שיוני מגנזיום עוברים דרך קרומים ביולוגיים.

לכן, צריכת מגנזיום תאית מתבצעת רק ע"י מובילי מגנזיום ספציפיים ולא ע"י דיפוזיה. עם זאת, מכיוון שתאים מתים בשכבת העור העליונה אינם מכילים מובילי מגנזיום פונקציונליים, שטרם זוהו בפירוט, ספיגת מגנזיום עשויה להיות אפשרית רק באזור הקטן של בלוטות הזיעה וזקיקי השיער. 

מחקר שפורסם לאחרונה הראה שיונים של מגנזיום יכולים לחדור לשכבה הקרנית באופן ריכוזי ותלוי בזמן, דבר שמקל על זקיקי השיער באופן משמעותי. עם זאת, זקיקי השיער ובלוטות הזיעה מהווים רק 0.1% עד 1% משטח העור. גם אם חומר נספג באזור זה, יש להתייחס לשאלת הרלוונטיות הקלינית של כמויות נספגות. 

במחקר שבדק את חדירת המגנזיום המיושם מקומית לא ניתן מידע על כמות המגנזיום הנספג.

יעילות ספיגת מגנזיום דרך העור

אחד המחקרים הראשונים על ספיגת מגנזיום דרך העור התפרסם ע"י רופא נטורופת ומייסד האגודה הרפואית ההוליסטית האמריקאית נורמן שיילי, דוקטורט בשנת 2000. הוא היה תומך מוקדם ביתרונות המיוחדים של יישומים מגנזיום על העור. 

Shealy טען שניתן לפצות על מחסור במגנזיום באמצעות מריחה דרך העור תוך 4 עד 6 שבועות, בעוד שתוסף בעל פה יעיל רק לאחר 4 עד 12 חודשים. פרסום מלא של מחקר השוואתי זה לא נמצא. רק תקציר לכנס פורסם שלא הראה נתונים נוספים לביסוס הצהרה זו.

מחקר נוסף שמצוטט לעתים קרובות להוכחה כי ספיגת מגנזיום דרך העור מציעה מתודולוגיה פשוטה, חסכונית ויעילה להגברת רמות המגנזיום התאיות, היה ניסוי שהתקיים במשך 12 שבועות וכלל תשעה חולים בגילאים 22 עד 69. (כוח סטטיסטי חלש בלבד). לאחר מתן דגימת שיער, אף על פי שידוע שהיא פחות מייצגת את הטיפול הכולל במגנזיום בגוף, לניתוח תכולת המינרלים הונחה כל חולה שנבדק למרוח 20 תרסיסים של שמן מגנזיום. הטיפול המקורי כלל ריסוס יומי, בכל מקום בגוף, וכן השריית כף רגל באורך 20 דקות תוך שימוש בשמן מגנזיום של 100 מ"ל (באמצעות מרחץ רגלי מים פשוט) פעמיים בשבוע. בתום 12 שבועות של טיפול נערך ניתוח שיער נוסף. לאחר יישומים לעור במשך 12 שבועות, לכל החולים, פרט לאחד, הייתה עלייה משמעותית במגנזיום הסלולרי שבין -7.1% ל- 262%. מטופל אחד הפסיק את הבקשה בטרם עת, שלושה שבועות לפני הניתוח הסופי. בסך הכל נצפתה עלייה ממוצעת של 59.7% בשיער. לא היו נתונים על ריכוז המגנזיום בסרום.

מחקר באיכות מפוקפקת דומה להוכחת ספיגת מגנזיום בעור הוא בחינת Waring מאוניברסיטת בירמינגהם, בריטניה, שם עברו 19 נבדקים אמבט גוף מלא (טמפרטורות 50-55 מעלות צלזיוס) במשך 7 ימים בתמיסה של מגנזיום גופרתי. (magnesium sulphate - מלח אפסום) למשך 12 דקות. דגימות דם נלקחו לפני האמבטיה הראשונה, בשעה 2 לאחר האמבטיה הראשונה ובשעה 2 לאחר האמבטיה השביעית ברציפות. אמבטיות נלקחו מדי יום באותו זמן במשך 7 ימים לצורך הניסוי. דגימות שתן נאספו לפני האמבטיה הראשונה ואז 2 שעות לאחר האמבטיה הראשונה ובכלל המרחצאות הבאים. דגימות שתן נלקחו גם 24 שעות לאחר הרחצה האחרונה. כל דגימות השתן תוקנו לתכולת קריאטינין. 

מתוך 19 הנבדקים, כולם פרט לשלושה הראו עלייה בריכוז המגנזיום בפלסמה, אם כי במקרים מסוימים זה היה קטן. הערכים לפני האמבטיה הראשונה היו ממוצעים של 104.68 ± 20.76 ppm / mL; לאחר האמבטיה הראשונה, הממוצע היה 114.08 ± 25.83 ppm / mL. המשך הרחצה למשך 7 ימים בסך הכל פרט לשני אנשים העלה ממוצע של 140.98 ± 17.00 עמודים לדקה / מ"ל. 

השרייה ממושכת במלחי אפסום מעלה לכן את ריכוז המגנזיום בדם. מדידת רמות המגנזיום בשתן הראתה עלייה מרמת הבקרה, ממוצע 94.81 ± 44.26 עמודים לדקה למ"ל ל -198.93 ± 97.52 עמודים לדקה למ"ל לאחר האמבטיה הראשונה. לאנשים אלה שרמות המגנזיום בדם לא היו מוגברות, גדלו באופן משמעותי מגנזיום השתן בהתאמה והראו כי יוני המגנזיום חצו את מחסום העור והופרשו דרך הכליה, ככל הנראה מכיוון שרמות הדם כבר היו מיטביות. באופן כללי, רמות המגנזיום בשתן 24 שעות לאחר האמבטיה הראשונה ירדו מהערכים הראשוניים שנמצאו לאחר יום 1 (ממוצע 118.43 ± 51.95) מה שמרמז על שמירה מסוימת של מגנזיום ברקמות לאחר הרחצה מכיוון שרמות הדם עדיין היו גבוהות. מדידת רמות המגנזיום בשתן 24 שעות לאחר האמבטיה השביעית החזירה ערכים כמעט לרמות הבקרה.

המקור השופע ביותר של מגנזיום זמין ביולוגית, לעומת זאת, הוא ההידרוספרה (כלומר, אוקיינוסים ונהרות). ים המלח, האגם העמוק והמלוח ביותר על פני כדור הארץ, נודע מתקופת המקרא בזכות סגולות הריפוי שלו ויעילות הרחצה בים המלח ידועה. 

בים, ריכוז המגנזיום הוא כ- 55 ממול / ליטר ובים המלח כדוגמה קיצונית, ריכוז המגנזיום מדווח על 198 ממול / ליטר והוא גדל בהתמדה עם הזמן. לשם השוואה, ריכוז המגנזיום בסרום האנושי האופייני הוא ~ 0.8 ממול / ליטר בלבד. לפיכך, יש שיפוע משמעותי בגוף האדם.

 

קרוב לטביעה בים המלח צפויה לגרום לחריגות אלקטרוליטים קשות ולכשל נשימתי. זה מצביע על כך שמגנזיום אינו נוגע לנושא ספיגת העור. במחקר קבוצתי אחד, הנתונים הופצו מארכיוני המרכז הרפואי של אוניברסיטת סורוקה. בקבוצה זו היו 69 חולים שכמעט טבעו בים המלח. היו שני ביטויים עיקריים של טביעה כמעט בים המלח: חוסר איזון אלקטרוליטי ופגיעה ריאה חריפה. סידן, מגנזיום וזרחן בסרום (אך לא נתרן, אשלגן וכלוריד) היו חריגים ברוב החולים. 

חציון רמות האלקטרוליטים בסרום (וטווח) בכניסה היו 10.9 מ"ג / ד"ל (9-24) לסידן, 4.3 מ"ג / ד"ל (1-30) למגנזיום ו -4.1 מ"ג לד"ל (2-9) לזרחן. רמות אלה מנורמלות במהירות עם דיוריס מאולץ תוך 24 שעות. פציעה חריפה של הריאות - כלומר דלקת ריאות דו צדדית היפוקסית - התרחשה בקרב 29 חולים. אוורור מכני נדרש ב -11 חולים. שישים וחמישה חולים התאוששו באופן מלא, בעוד שארבעת הנותרים סבלו מההשלכות קלות.

חדירת האלקטרוליטים דרך עור האדם נמדדה אצל מתנדבים בריאים ובחולי פסוריאטי לאחר הרחצה בים המלח (Balneotherapy מי ים המלח) או בתמיסות מלח-אמבטיה מדומות. עלייה משמעותית ברמות הסרום ברום, רובידיום, סידן ואבץ נצפתה רק בקרב חולי הפסוריאטי לאחר הרחצה היומית בים המלח במשך משטר של ארבעה שבועות. 

חזירי ים "התרחצו" בתמיסות מלח ים-ים המלח מדומות המכילות רדיונוקלידים של סידן, מגנזיום, אשלגן ו- Br. עקבות של כל רדיונוקליד התגלו בדם ובכמה איברים פנימיים לאחר 60 דקות של רחצה. הרדיונוקלידים הראו דפוס פיזיולוגי בהתפלגות האיברים שלהם. למרות שהחקירה כולה בוצעה בתמיסות היפרטוניות, יש חדירה מוגדרת של מלחים דרך אפידרמיס בריאים (אנושיים ו חזירי ים) ופגומים (פסוריאטיים). עם זאת, טיפול בלנאותרפי במי ים המלח אינו מוביל להחמרת לחץ הדם. בליעה משמעותית של מי ים המלח (בדרך כלל במקרים חריגים כמעט לטביעה) היא רעילה ועלולה לגרום להפרעות בקצב הלב בגלל הפרעות בריכוז אלקטרוליטים. 

ניתוח מעבדה של בוץ ים המלח לא גילה ריכוזי מינרלים העלולים להוות דאגה בריאותית לשימושם המיועד.

שמונה נבדקים נורמליים טבלו במי ספא באמבט במשך שעתיים והתגובות הכליות, המטולוגיות והלב וכלי הדם הושוו לאלה בתקופות הביקורת לפני הטבילה ולאחריה. טבילה במי ספא באמבטיה הביאה לדיורזיס משמעותי ביותר בהשוואה למצב הבקרה לפני הטבילה (p <0.01). 

נפח המים העודף הכולל (SEM) המופרש כתוצאה מטבילה במשך השעה השנייה היה 510 (85) מ"ל. עלייה כפולה בהפרשת הנתרן נבעה מטבילה (השיעור לפני הטבילה היה 86 (15) pmol / min ו- 170-8 (29) pmol / min בשעה השנייה) (p <0.01). 

עלייה משמעותית בהפרשת האשלגן נצפתה גם בטבילה והייתה באותה כמות בהפרשת הנתרן (מ 78-6 (19) pmol / min לפני הטבילה ל- 156-2 (28) pmol / min בשעה השנייה) ( p <0.01). ירידה ממוצעת של משקל של 0-53 (0-14) ק"ג התרחשה. זה תואם לאובדן מים מהשתן וגם לאיבוד כלשהו מהזעה. לא נראה שינוי משמעותי בפינוי הקריאטינין לאורך הטבילה, שנע בין ערכים ממוצעים של 109 ל- 121 מ"ל / דקה. כסימן לכך שקיום של מגנזיום על ידי העור האנושי הבריא בזמן הרחצה אינו אפשרי, ואם כן, רק שינוי מוגבל מאוד לא התרחש שינוי בריכוזי הפלזמה של אלקטרוליטים, סידן, פוספט או מגנזיום לאחר רחצה של שעתיים (35 מעלות צלזיוס). נצפתה ירידה משמעותית בריכוז אלבומין בפלזמה (בין 44-5 ל- 41-5 גרם / ליטר) (p <0.001).

מחקרים מקיפים על צבא ישראל עם קרם מגן עור המכיל מגנזיום (IB1) הראו כי מגנזיום אינו נספג בעור, כפי שנבדק במחקרים בבעלי חיים פרה-קליניים בחזירים בניגוד לאופי הליפופילי של חרדל גופרית ו- VX, לוחמה כימית חזקה. חומרים החודרים במהירות דרך העור וגורמים לפציעות ממושכות קשות ולעיתים למוות.

תחליב המגן על העור המקומי (IB1) המכיל מגנזיום נבדק במחקר אנושי. מחקרים פרה-קליניים בכמה מודלים של בעלי חיים הוכיחו את יעילות ההגנה של IB1. במחקר קליני שלב I אקראי, מבוקר פלצבו, נבדק האם קרם עשיר במגנזיום, לאחר יישום מקומי חוזר, מוביל לשינויים בריכוז המגנזיום בסרום אצל 34 מתנדבים בריאים. 34 הנבדקים קיבלו 10 מ"ל תחליב עשיר במגנזיום או קרם פלצבו שלוש פעמים ביום במשך תקופה של שלושה ימים. המחקר בדק את בטיחותן של יישומים חוזרים ונשנים, כולל פסילת חדירה דרך העור של מגנזיום, העלולה להוביל לרמת מגנזיום בדם מסוכנת, מכיוון שהקרם מכיל מגנזיום גופרתי. 

יעדים אחרים כללו איתור תופעות לוואי דרמטולוגיות, הערכת נוחות היישום וההשפעה על פעילויות יומיומיות. חשוב לציין כי לא נרשמו תופעות לוואי חמורות והקרם לא הפריע למשימות היומיומיות. באף אחד מהיישומים לא היו הבדלים משמעותיים ברמות המגנזיום בין הפלצבו לקבוצות המחקר. בשתי הקבוצות לא נמצאו רמות רעילות של מגנזיום.

גם במחקר על עור גוויות אנושי מבודד, לא ניתן היה למצוא הבדל משמעותי לחדירת העור של מגנזיום מתמיסות המכילות מגנזיום כלורי (MgCl2). מטרת מחקר זה הייתה להשוות את החדירה הפסיבית של מגנזיום על פני עור אנושי מ- MgCl2 כיתה פרמצבטית שנוסחה בקרם לזו של MgCl2 כתרופתית בתמיסה. יעילות החדירה העורית של מגנזיום משמנת MgCl2 I ו- MgCl2 II נחקרה על פני העור בהשוואה לתמיסת MgCl2 שליטה חיובית ולפתרון חיץ פוספט שלילי. קרם או תמיסת MgCl2 המקבילה ל- 2.76 מ"ג מגנזיום הוחל על כל 2.52 ס"מ עור והורכב על תא דיפוזיה. דגימות נאספו לאחר 1, 2, 3, 4, 5 ו- 24 שעות ונותחו באמצעות ספקטרוסקופיית ספיגה אטומית ב 285 ננומטר. הניסויים בוצעו בשלושה העתקים. התוצאות נותחו באמצעות מבחן t לא מזווג. החדירה המצטברת של מגנזיום מקרם מגנזיום I, קרם מגנזיום II, תמיסת MgCl2 ומאגר פוספט על פני עור אנושי לאחר 24 שעות נמצאה 29.79 ± 13.92, 24.53 ± 9.98, 6.18 ± 1.36 ו- 5.62 ± 1.83 מיקרוגרם בהתאמה. מחקר זה הראה כי קרם מגנזיום מוביל לחדירת מגנזיום מובהקת סטטיסטית (p <0.05) בהשוואה לשני פתרונות הבקרה; קרם מגנזיום I הראה חדירה גדולה יותר של מגנזיום מאשר קרם מגנזיום II, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית. תמיסת MgCl2 הראתה תוצאה דומה לזו של חיץ פוספט. קרם מגנזיום מעוצב הצליח להעביר בהצלחה את המגנזיום של MgCl2 כיתה פרמצבטית על עור האדם. מגנזיום מעבר העור עשוי למלא תפקיד חשוב בטיפול בתסמינים של מצב מגנזיום לא אופטימלי. עם זאת, מחקרים נוספים במבחנה ובבעלי חיים מתחייבים לבסס את יעילותן של תכשירים.

מחקר פיילוט שנערך לאחרונה נקבע כדי לקבוע אם מגנזיום בקרם יכול להיספג דרך האדם על מנת לשפר את מצב המגנזיום. התכשירים הנוכחיים כוללים שמני מגנזיום וקרמים עוריים, מהם עשוי המגנזיום להיספג על פני העור ולמחזור המערכת. קרם זה יוצר במהלך המחקר והפיתוח עבור המרכז לחינוך ומחקר מגנזיום, ע"י Urist Cosmetics מוונקובר, ב. קנדה. 

עם זאת, בניגוד לאפיתל במערכת העיכול, תפקידו העיקרי של העור הוא לפעול כמחסום, שבדרך כלל מגביל את ספיגתם של כימיקלים אקסוגניים לגוף. במשתתפי פיילוט עיוורים בודדים זה עוצבו במקביל (n = 25 נשרו ארבעה משתתפים, בגיל 34.3 ± 14.8 שנים, גובה 171.5 ± 11 ס"מ, משקל 75.9 ± 14 ק"ג) הוקצה באופן אקראי לקרם מגנזיום של 56 מ"ג ליום ( n = 11) או קבוצת קרם פלצבו (n = 10) למשך שבועיים. סרום מגנזיום והפרשת שתן 24 שעות נמדדו בתחילת המחקר ובתוך 14 יום מהתערבות. במהלך תקופה זו תועדו יומני מזון במשך שמונה ימים. בדיקת Mg וסרום ומגנזיום בשתן של קבוצות פלצבו לא היו שונים בתחילת המחקר. לאחר התערבות Mg2 + קרם נרשמה עלייה רלוונטית קלינית במגנזיום בסרום (0.82 עד 0.89 ממול / ליטר, p = 0.29) שלא נצפתה בקבוצת הפלצבו (n = 10) (0.77 עד 0.79 ממול / ליטר), אך זה ההבדל היה מובהק סטטיסטית בלבד (p = 0.02)) בתת-קבוצה של לא-ספורטאים (n = 20). 

הפרשת המגנזיום בשתן עלתה מעט מהבסיס בקבוצת Mg2 + אך ללא מובהקות סטטיסטית (p = 0.48). קבוצת Mg2 + הראתה עלייה של 8.54% ב- ​​Mg2 + בסרום ועלייה של 9.1% ב- Mg2 + בשתן בעוד שנתונים אלו עבור קבוצת הפלצבו היו קטנים יותר, כלומר, + 2.6% עבור Mg2 + בסרום ו- -32% עבור Mg2 + בשתן. 

בקבוצת הפלצבו, ריכוזי הסרום והשתן לא הראו שום שינוי מובהק סטטיסטית לאחר מריחת קרם הפלצבו. במחקר פיילוט זה בן שבועיים, אספקה ​​לעור של 56 מ"ג / מ"ג ליום (מינון נמוך בהשוואה למוצרי Mg2 + מסחריים זמינים) הראתה שינוי גדול יותר באחוזים בסרום ובסימן השתן מההתערבות לפני ההפעלה, בהשוואה לנבדקים שהשתמשו בפלצבו. קרם. עם זאת, בהתבסס על נתונים אלה מהתמצית המקורית, Kass et al. מראים רק עלייה קלה של מגנזיום בסרום באמצעות קרם המכיל מגנזיום דרך העור.

מסקנות: מחקרים רבים מדגימים את היעילות של תוספי טיפול מגנזיום בפה. לפיכך, אספקת מגנזיום מספקת חשובה להריון והנקה בריאים, כמו גם לחולים עם סוכרת וטרום סוכרת. 

תוספי מגנזיום שימושיים גם כאשר לוקחים תרופות כגון משתנים ומעכבי משאבת פרוטון. 

בהתבסס על המחקרים הנוכחיים זה מאוד מדאיג אם טיפול מוצלח במגנזיום נכשל ע"י התפשטות של מגנזיום מעבר העור, צורה מדעית שטרם הוכחה של יישום מגנזיום. 

מציעים כי מחקר עתידי צריך להתמקד במספר גדול יותר של נבדקים אנושיים בהינתן ריכוזים גבוהים יותר של, למשל, יישום קרם מגנזיום הניתן למשך זמן ארוך יותר כדי לחקור האם יישום על העור עשוי להראות תרומה משמעותית לשיפור במצב המגנזיום. 

מגנזיום יכול אולי להיכנס למערכת הלימפה שמתחת לדרמיס ולהיכנס למערכת הדם, לעקוף את הויסות דרך מערכת העיכול ולהגדיל בזאת מגנזיום בסרום. 

עם זאת, עדיין לא יכולים להמליץ ​​על יישום של מגנזיום לעור.

מקור: Nutrients. 2017 Jul 28;9(8):813. doi: 10.3390/nu9080813.

#מגנזיום #מגנזיוםירידהבמשקל #קוביעזרא #bodybuilding #dieting #diets #דיאטה #kobiezra #בריאות #תזונה #פיתוחגוף #weightloss #health #nutrition #healthyeating #diet #fitness  #healthy #exercise #פיתוחשרירים #הרזיה #healthylifestyle #wellness #חיטובהגוף #כושר #ספורטאים #סוכרת #ספורט #השמנה